זיגלמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

1. זוהי תביעה כספית בגין אי עמידת הנתבעת בהסכם עם התובע, אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש והוצאות משפט.

2. לטענת התובע ב- 27/11/2011 חתם הוא על הסכם עם הנתבעת, כאשר הובטח לו, כי במידה וירכוש טלפון סלולארי שלא מהנתבעת יקבל זיכוי במסגרת חוק "ניתוק זיכה", בהתאם לטבלת המחירים שקבע משרד התקשורת. בכתב יד ציין, כי ביום חתימת ההסכם הסכום עמד על-סך 84 ₪ כולל מע"מ למנוי שמספרו 054-473434. גובה סכום החיוב שנדרש לעמוד בו על-מנת לקבל זיכוי מלא הינו 99 ₪ כולל מע"מ. המחיר צריך לכלול את עלות המסלול וחבילת גלישה בסך 34.70 ₪ כולל מע"מ. בהתבסס על המידע שניתן לו על-ידי הנציג רון רכש מכשיר בסך 2,088 ₪. בפועל הנתבעת לא הכלילה את עלות חבילת הגלישה בגובה החשבונית לזיכוי. התובע טוען, כי הוא מתבסס בתביעה זו על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981, פרק ב' סעיפים 2-3, אשר עניינם איסור הטעיה ואיסור ניצול מצוקת הצרכן, ובכלל זה על סעיף 31 לחוק שעניינו פיצויים.

3.ב- 16/10/2012 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, כך שביום חתימת ההסכם הסכום עמד ע"ס 84 ₪ כולל מע"מ למנוי מס' 054-4734534, ובכלל זה, הוא רכש מכשיר נוסף בסך 2,063 ₪, שבגינו מקבל רק 60 ₪ (כולל מע"מ) במקום ה- 84 ₪ (כולל מע"מ) שהובטח לו, כאשר מספר הקו הינו 050-5555066.

4. הנתבעת טענה להגנתה בין היתר, כי דין התביעה להידחות, כל התחייבויותיה כלפי התובע קוימו כסדרן, וכי טענות התובע בדבר "נזקים" לכאורה הועלו באופן כוללני ובעלמא. עוד טוענת הנתבעת, ביחס למנוי 050-5555066, כי התובע מקבל זיכוי בהתאם לחוק ניתוק זיקה. בנוגע למנוי 054-4734534, התובע היה זכאי מלכתחילה לזיכוי על-סך 60 ₪ בכפוף לטבלת המחירים שקבע משרד התקשורת, כפי שמודה ברישא לכתב תביעתו, אולם עקב טעות תפעולית זוכה בסכום גבוה יותר על סך 84 ₪, סכום אותו קיבל ב- 8 חשבוניות, ובסה"כ נהנה מזיכוי בסך 192 ₪, סכום אשר יתקזז אל מול החודשיים בהם לא זוכה (120 ₪), יוצא איפוא שהתובע נהנה מ- 72 ₪, ומשכך דין טענותיו להידחות. בנוסף, לעניין השתתת טענותיו על חוק הגנת הצרכן, הרי שההסכמים נשוא כתב התביעה, נחתמו בין הנתבעת לתובע כלקוח עסקי שחוק הגנת הצרכן אינו חל עליו.

5. דיון במעמד הצדדים התקיים ב- 15/2/2013, ולאחר שהתברר שלנציג הנתבעת לא ניתנה הזדמנות ראויה לבדוק את טענות התובע לגבי המנוי השני, אשר הוסף במועד מאוחר לתביעה ע"י בקשה לתיקון כתב התביעה, התרתי לנתבעת לבדוק את הנתונים לגביו. הנתבעת בתגובתה הכחישה את טענת התובע כאילו היה זכאי לקבלת זיכוי ע"ס 84 ₪ בגין מנוי שמספרו 050-5555066, וכי התובע מקבל זיכוי בדיוק בהתאם לחוק ניתוק זיקה. במשך שלושה חודשים בלבד לא הגיע התובע לרף הזיכוי המינימאלי ומשכך לכל היותר מדובר בסך של 180 ₪, כאשר לתובע לא נגרם כל נזק, שכן חשבוניות אלו נסגרו על סך "אפס" לתשלום.

6. התובע, בתגובתו לתגובת הנתבעת, ביקש לפסוק בגין הקו שמספרו 054-4734534 זיכוי לחודשים שלא היו זיכויים כלל בחשבוניות. מרץ, מאי ודצמבר 2012 וינואר 2013, למרות שסכום החיוב היה גבוה מ- 99 ₪ כולל מע"מ, ובכלל זה בקש לקבוע לו זיכוי לפי דמי שימוש בסך 99 ₪ כולל מע"מ (כולל חיוב הגלישה באינטרנט). בנוסף, גובה דמי השימוש בסך 99 ₪ כולל מע"מ (כולל חיוב הגלישה באינטרנט) בקו 050-5555066, יקבעו כרף השימוש לצורך זיכוי על סך 84 ₪ ולא 60 ₪ כפי שניתן כיום, ובכלל זה מתן זיכוי בנוגע לחודשים המפורטים בסעיף 5 לתגובה.

7. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים, מוצאת אני לנכון לדחות את התביעה, הואיל והתובע כשל מלהוכיח את תביעתו. לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת הפרה את המובטח על ידה, ויש להצר על כך כי טענות התובע אינן ברורות דיין גם לאחר שנברתי ועיינתי חזור ונשנה במסמכים שצורפו לתביעה. מעדות התובע עולה, כי הוא בעצמו אינו יודע מה גובה הסכום הנתבע, כך למשל העיד התובע: "לא הגעתי מספר פעמים לסך של 130 ₪ מאז ההתקשרות ועד היום, אני לא זוכר בדיוק כמה" (ישיבה מיום 15/2/2013 עמ' 1), ובהמשך העיד : "לשאלת בית המשפט כמה כסף הפסדתי אני משיב שלא בדקתי את זה, כל פעם הפסדתי והם לא עומדים בזה" (שם, עמ' 2), התובע אף אישר כי מר רון, נציג הנתבעת, לא אמר לו את סכום הזיכוי בסך 84 ₪, וכי זה לא כתוב בהסכם (שם, שם). מהאמור לעיל יוצא איפוא, כי טענותיו אינן מבוססות דיין, ועצם הפנייתו בתגובתו לזיכוי בגין חשבונית זו או אחרת, אין בה להעלות או להוריד, משלא עלה בידו להוכיח כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיו, או מהו הפיצוי המגיע לו, אם בכלל.

8.קביעה זו זוכה למשנה תוקף הואיל ובאותה ישיבה בסיכום טענותיו טען התובע, כי אינו זוכר בעבור כמה חודשים לא קיבל זיכוי בגין המנוי השני, וכי לא בדק זאת. מחובת התובע טרם הגשת תביעתו, ובמיוחד לאחר שהגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בגין המנוי השני, לבחון מהו הסעד המגיע לו, ולא לעשות זאת במסגרת תגובתו לאחר הדיון. אותו הדין ביחס לטענתו לאובדן ימי עבודה, אשר נטענה בעלמא ללא כל ביסוס עובדתי ולו מינימאלי, וביחס לתביעתו בנוגע לעגמת נפש בסך 14,750 ₪, שכן לא נהיר לי כלל מהי עגמת הנפש אשר נגרמה לתובע, וכיצד אמדה דווקא בסכום זה.

9. נוכח האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה, ובנסיבות העניין מצאתי שלא לחייב בהוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: